לוויכוח בין בריאתנים לבין תומכי תורת האבולוציה יש פרשנויות רבות. יש הטוענים שהעולם נברא בדיוק כפי שמתואר בספר בראשית בפירוש הפשט שלו. מצד שני, יש הרואים בברירה הטבעית תהליך שבו אין מעורבות של יד מכוונת ועל כן שוללת את קיומו של אלוהים. אך מתוך הבנה מעמיקה וסקרנית ללא דעות קדומות, ברירת המינים רק מוכיחה את קיומו של כוח עליון.
הסיבה הראשונה היא הסדר באקראיות
ההנחה שתהליך הברירה הטבעית הוא אקראי לא מאפשר התפתחות. מוצא המינים מניח שקיימת תמיד התפתחות מצורה פשוטה לצורה מורכבת יותר המתאימה לסביבה שלה. לאורך כל היווצרות היקום התנועה היא לעבר התפתחות ויצירה של צורות מורכבות ומפותחות יותר. אקראיות מלמדת אותנו שהמגמה חייבת להיות בהסתברות זהה לכל הכיוונים. כלומר שבאותה מידה שיש התפתחות לצורות מורכבות יותר, חייבת להיות רגרסייה של המינים לצורת מפותחות פחות. העובדה שמעולם לא נמצא ייצור שירד ברמת ההתפתחות שלו או אפילו ההתפתחות שלו נעצרה, מלמד שיש גורם כלשהו שמכתיב כיוון ברור לעבר התפתחות. מחקריו של ד"ר דין רדין מוכיחות שבאקראיות יש סדר נסתר.
הסיבה השניה היא עקרון הסיבתיות
עקרון הסיבתיות הוא שלכל תופעה יש סיבה, גם אם היא נסתרת מעיננו. קיימת סיבה שהנחיריים שלנו נמצאים בחלק התחתון של האף והמפתח פונה כלפי מטה. למעשה, על פי עקרונות האבולוציה דבר שאין לו תכלית יעלם, בעלי חיים עם מוטציה לא נחוצה יכחדו. עקרון זה מסביר התפתחות מתמדת. אבותיו של הלוויתן היו דומים לזאב בין ימינו שהלכו על היבשה. בתהליך אבוליציוני הם גידלו סנפירים וגדלו בגודלם על לשלל הזנים של הלוויתן המוכר לנו היום. מחקרים מראים שהנחיריים של הלוויתן עברו מקצה האף לפתח הנמצא בחלקו העליון של הלוויתן. לפתח בגבו של הלוויתן יש תכלית, אך מה לגבי כל השלבים בדרך. לפתח באמצע הדרך בין קצה האף וגבו של הלוויתן, אין תכלית. לכן היה סביר שזנים שנחיריהם באמצע הדרך לא ישרדו, כלומר הם לא ימשיכו את השושלת עד לזנים של ימינו. המוצא היחיד הוא שקיימת תוכנית אבוליציונית שהובילה את התפתחות הלוויתן. קיים כוח עליון מעל המודעות של הלוויתן שכיוונה את החלטותיו לטבול במים וזה לא היה רק אקראיות של הסביבה שהשתנתה.
ממצאי האבולוציה רק מוכיחים שהתהליך הוא לא אקראי ושקיימת תוכנית שיש לה תכלית. אפשר לקיים דיון ארוך מה הוא אותו גורם שמושך בחוטים. אפשר לכנות אותו בשמות שונים כמו: אלוקים, תודעת על, ספר הידע, נקודה סינגולרית ועוד. אך כל נסיון להגדיר זאת יצמצם את הדבר עצמו והוא כבר לא יהיה אותו דבר. אין צורה אחת שמגדירה אותו ואין צבע שיקח עליו בעלות, לא פסל ולא תמונה לו. צניעותו של הבורא היא שהוא נסתר ומאפשר לנו להרגיש שיש לנו חופש בחירה ואנחנו בוראים את המציאות שלנו.
צניעות מחייבת אותנו להיזהר לפני שאנו פוסלים מחקרו של אדם. איינשטיין לא קבע שניוטון טעה, אלא רק הוכיח שלחוקים של ניוטון יש יוצא מן הכלל ושהכל יחסי. הפיסיקה הקוונטית לא פסלה את מחקרו של איינשטיין גם כאשר היא מצאה שתורת היחסות יש גם יוצא מן הכלל. היופי במדע שתמיד נמצא יוצא מן הכלל ולא ימצא כלל שיכיל את הכול.
אבל אפשר להניח שקיים דבר שמכיל את הכול מהכללה עצמית. אם נסכים שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אזי גם לכלל זה יש יוצא מן הכלל. היוצא מן הכלל של כלל זה הוא שקיים כלל שאין לו יוצא מן הכלל. כלומר, קיים כלל שמכיל את הכול ואין דבר שמחוצה לו, אין דבר שלא נכלל בתוכו ואין יוצא מכלל זה. מאידך, שאין לו גבולות וכל הגדרה שתנסה לתחום אותו – תכשל.
כתבה יפה מאוד. כל הכבוד!
יישר כח חגי, דברים כדרבונות.
לאחר גילויו של איינשטיין ניתן לומר כי חוקי ניוטון הם בעצם מקרה פרטי של תורת היחסות (כאשר נעים במהירויות נמוכות) ולכן איינשטיין כולל את ניוטון. כנ"ל תורת היחסות ותורת הקוונטים – יתכן ושנמצא תורה שתכלול את שתיהן, וכך הלאה.
מתוך "ספר הידע" חוברת 11:
האל שירטט תמונת-מצב של אבולוציה בהתאם למערכת הבריאה שלו. זוהי מערכת הפעלה המקבילה לחוק הפעולה שהטבע מחיל עליכם. הגורם לקיום הממלכות אשר מקבלות את אדירותן מעוצמת הממלכות האלוהיות כפוף לתוכנית האבולוציה.
קיום הגיע לידי התהוות על-ידי האיחוד התאי של חומצות אמינו. חומצות אמינו אלה נוצרות על-ידי המרת הצורה של אדמה ומים ממצב של בוץ לאורגניזם. במילים אחרות, התא היחיד נוצר באופן הזה, בכפוף לתוכנית האבולוציה. כל עוד תא יחיד זה המשיך באבולוציה שלו, הוא נלקח לתוכנית ההתפתחות, ובדרך זו, מודעות-התא התפתחה.
תודעת-התא המפותחת הביאה את היצור החי לידי קיום. כאשר התא שהשלים את האבולוציה שלו נטל בעלות על כל הידע של התוכנית האוניברסאלית, הוא דרש את אנרגיית-מהותו בתוכנית הרוחנית והשיג את העוצמה לברוא את עצמו.
במילים אחרות, זוהי תודעת-אל. כל הסודות של היקום חבויים בתוכו. המודעות התאית נהנתה מכל הברכות של אדוני. לפיכך, היא התגברה על הטבע ועל היקום. מאוחר יותר, התפתחותכם האוניברסאלית התחילה על-ידי גופים מוכללים. באופן הזה, רטטי-התא, בחובקם את כל הריק, יצרו צבירות אנרגיה רבות. המדיומים מעבר לזמן, שהפך להיות זמן חולף, עברו גם הם דרך אותה אבולוציה בהתאם למדיומים שלהם.
היצור המתגלם יצר קשר עם התוכנית הרוחנית כדי להשלים את האבולוציה של מחשבתו. כפי שצבר בתוך גופו את האנרגיה האוניברסאלית של המנגנון הרוחני הזה, הוא דרש את מהות ישותו, דהיינו, את האנרגיה הרוחנית.
משם ואילך, היא בבעלותו. עתה, האבולוציה של יצור האנוש מתחילה מהנקודה הזאת, דרך גלגולים. באמצעות שלבי התקדמות של פרקי זמן עוקבים, הוא משלים את התפתחותו כיצור אנוש.
עתה, נשוחח על משהו שיפתיע אתכם. יצורים חיים שלא יכלו לבצע שלבי התקדמות של אבולוציה, דהיינו, שלא יכלו להגיע לאנרגיה של התוכנית הרוחנית, מגולמים באבולוציות של מדיומים מסוימים בדרך שונה. למשל: ישנן גלקסיות בהן חתולים, כלבים, ציפורים, דינוזאורים, קופים הם ריבונים. יצור חי שלא היה יכול להגיע עד לתוכנית הרוחנית מתגלם על פלנטה של חתולים כחתול. משמעו, שישות שפעם הייתה חתול, כלב, קוף, ציפור יכולה להפוך באחד הימים להיות יצור אנוש. לעולם אל תמעיטו בערכה של התיאוריה של דארווין. עם זאת, הידע בה חסר (ישנן יצורי אנוש שהגיעו ישירות מיקום 2, או קיבלו הרכבות).
התא היחיד שבא לידי קיום נמצא תמיד בנתיב האבולוציה המוביל אותו להפוך ליצור אנוש. משם ואילך, אתה יצור אנוש שנושא תודעת-אל. לעולם לא תוכל להפוך שוב להיות בעל חיים. בן האנוש שבבעלותו תודעת-אל נחשף לשלבים ולמבחנים רבים בהתאם לתוכנית האבולוציה עד שהופך ליצור אנוש אמיתי.
הי חגי,
כל כך נכון, הסדר הוא גם הסיבתיות – שני מרכיבים של אותו הדבר שבלעדיהם אין התפתחות מתמשכת בעלת כוון ומשמעות.
בגדול, לפי הבנות ״תודעת העל״, האבולוציה משרתת מטרות שהולכות ומתבררות במישורי האם/אב האנרגטיים השונים שלנו בהתאם למסקנות משותפות העולות משדה הניסוי שאנחנו מהווים. מהמסקנות עולות דרישות התפתחותיות המשכיות וכך ההיסטוריה של האנושות מנווטת על ציר הזמן הארצי וכן גם האבולוציה של הטבע בהתאמה, בתהליכים מוכוונים משולבים של סיבה התפתחותית-ניסוי-תוצאה פיזית.
לכן אם קוראים לכלל הפונקציות מקבלות ההחלטות במישורים הגבוהים כ״אלוהים״ אז אכן זה לא שולל אלא להיפך – מחזק.
לא פשוט לעלות מפרספקטיבה אנושית על המגמות הגדולות של השינויים, וזה גם לא שירת את המטרה עד כה. ויש דברים נוספים – קיימות השפעות נוספות שמתעתעות ומעוותות את המציאות שלנו לא מעט…
השינוי שאנחנו עוברים בשנים האחרונות והקרובות משנה הרבה סיבות שמשנות דרסטית את סדרי עולמנו – תמיד קדימה 🙂
תודה רבה לכל המגיבים, נקודות חשובות היוצרות חיבור בין עולמות שונים.
אשמח לשמוע את דעותיכם על הנקודות הבאות:
1. הטענה הפסיכולוגית שכוח עליון הוא המצאה של האדם.
הפסיכואנליזה של פרויד סבורה שלאדם יש צורך להבין את העולם ולהתמודד עם אי הוודאות של העתיד ולכן הוא נאחז בגורם עליון שאחראי על הסדר. על פי גישה זו התודעה האנושית היא השולטת ואין גבוהה ממנה.
לעומת זאת, קיום של כוח עליון או תכנון תבוני הנמצא מעל האדם לא יכול להיות תלוי בו. התודעה העליונה לא תלויה באדם, היא קיימת גם כאשר אף אדם לא יאמין בה. תוכנית העל גרמה לטבע להתפתח ולהגיע למורכבויות גבוהות יותר, עוד לפני האדם ותמשיך גם בלעדיו.
2. משמעות האדם היא לשרוד מתוך ברירה טבעית.
שלילה של כוח עליון או תכנון תבוני הופך את האדם לייצור שכל תכליתו לשרוד. על פי גישה מדעית הנפוצה זו, הגוף שלנו וההתנהגות משרתת את המטרה של לשרוד והפיץ את זרעינו.
אושר ודיכאון, התאבדויות, הקרבת החיים למען אחרים או למען מטרה, כל אלה סותרים את ההנחה שאנחנו מכונות שמטרתם לשרוד.
האם יש לנו תכלית מעבר להישרדות?
האם יש לחיינו משמעות שלשמה באנו לעולם?
האם אנו משרתים (כלים) של התכנון התבוני?
1. קרל יונג חלק על פרויד והאמין בכוח עליון מעל האדם, לא חייבים לקבל את פרויד כתורה מסיני.
2. ויקטור פרנקל כתב את המסה החשובה "האדם מחפש משמעות" וגם כאן אפשר לקבל א התיזה שלו ולאו דוקא את התיזה הדרוויניסטית של השרידות. ניתן לשלב אותן ביחד בפירמידת הצרכים של מאסלו – קודם שרידות, אח"כ צרכים גבוהים יותר. אבל העמדת הכל על השרידות היא אכן ראיה צרה ולא מציאותית, לדעתי.
לקוראים שלום,
אקדים ואומר שלא חקרתי די הצורך בביולוגיה אבולוציונית עד כדי שאשפוט האם התפתחויות מסוימות היו יכולות להיווצר ללא כוח מארגן ומכוון.
מכל מקום, גם אם היה כוח כזה אין זה משמעותי כל כך לחיי, כי אינני יודע אם יש לו תכונות כגון שמיעה והשגחה וכשם שאינני מציב את כוח המשיכה כדמות משמעותית בחיי כך לא אציב את "הכוח המפתח מינים" כדמות משמעותית בחיי.
בנוגע לטענה על האקראיות-
א. אני לא חושב שהאבולוציה סותרת את האקראיות. אם היינו מניחים שבאקראיות אין שום סדר וכללים, הרי שהצבנו כלל באקראיות עצמה- הכלל שאין בה כללים. לכן אם תתפתח אבולוציה בתוך האקראיות זה לא סותר בשום אופן אקראיות.
ב. יש נסיגות באבולוציה ישנם יצורים שבתנאי חיים מסוימים היו חזקים ומפותחים יותר, אך לאחר אסונות טבע שרדו דווקא היצורים החלשים והמפותחים פחות. איזה מובן יש לנסיגה אם לא זה? בנוסף, אם ערב לנו שלא תחול עוד נסיגה? מה יקרה כשהשמש תכלה מלהאיר? מה יקרה כשבני אדם יצברו עוצמה רבה עוד יותר מעוצמה גרעינית וילחמו זה בזה? האם אתה ערב לכך שלא תהיה נסיגה?
חגי שלום
1. האדם אכן הגדיר את קיומו של הכוח העליון. לדעתי זה היה הגיוני שעל מנת להסביר את החיים כמציאות דינמית משתנה ואי וודאית דבר שהטריד מאוד את האדם היה חייב לנסח את ההגדרה שקיימת חכמה אין סופית בעלת יכולות בלתי מוגבלים לא מוגדרים במקום או זמן ויש לחכמה זאת החלטות המוטבעות בטבע החומרי ובתודעה האנושית.
על מנת להסביר את מהותה של החכמה במשמעות של למה, מה ואיך היא עלנו לפרוש ניסוחים יותר רחבים ולא במשפט אחד או שניים.
2. האדם יציר החכמה העליונה שרידותו היא חלק ממכלול רחב של סיבת קיומו היא מוכתבת ע"י החכמה. אפשר לפתח בהרחבה מה הייתה הסיבה או הטעם של החכמה לקיומו של האדם. (סיבה אפשרית – הצורך של החכמה לתשומת לב מגורם חומרי המנוגד לחכמה המופשטת והלא חומרית) +(פלוס) ו – (מינוס) אלה הפכים משלימים (לדוגמא המשיכה של קטבי המגנט אחד לשני) החכמה אולי מחפשת את החיבור לחומר בעזרת האדם (הוא חייב להגיע לשלמות מוסרית, מתי האדם מגיע לשלמות מוסרית? זאת החלטתה של החכמה).
לדעתי דווקא האבולוציה כשיבינו אותה די הצורך, תוכיח את קיומו של האל, היקום כולו בנוי על תבניות מתפתחות, התפתחות של צורות חיות שמתשכללות, הבריאה היא כולה בריאה ברמות של צלם ותבנית ,
לכאורה עומדת בפנינו תפיסת העולם כבריאה כאוטית אקראית , או עולם סדור בעל כיוון, אנחנו לא רואים בבריאה כאוטיות אמיתית, אלא אנחנו רואים סדרים מתחרים, מתחרים כל אחד על מרחב הקיום שלו, ומשתפים פעולה יחד לסביבה מפרה הדדית,
אין בבריאה שום צורה עצמאית גם כן, כל אחת משולבת ביחסים של התתהוות מפרה אנרגטית או חומרית או אחרת,
כל מהות או אפילו רעיון בבריאה מקיים תבנית התנהגות, משקף רעיון שניתן לתאר אם נתאמץ להבין במקבילה מתמטית
מקבילה שלא חלה רק על העולם הפיזי אלא גם על הרעיונית וגם על עולם הצורות,
לכל צורה יש את התכונות המתמטיות שלה, כל צורה נושאת איתה את מרחב האפשריות המוקנה מהחוק המרכיב אותה, ממעין ההרמוניה של מרחב האפשרויות שמוטמע בה, את ההנחות האלה אנחנו יכולים להכיל על כל מה שרק נרצה להצביע עליו מוחשי מופשט או אפילו מדומיין,
פרישת התבניות המתכנסת לא חלה רק על החומר או המרחב הרעיוני התפיסתי והמופשט, אלא גם על המרחב זמן עצמו. גם המרחב זמן עצמו הוא אבולוציוני, ואם אנחנו עולים ברמות התבניות המתכנסות של מרחבי הזמן, הרי שאנחנו מתחברים גם למרחבים הרמוניים יותר עם מתמטיקה נקייה יותר חוקי קריה נקיים יותר מרחב אפשרויות רחב יותר, והספקי זמן מרחב פחות מעכבים , ומכילים יותר משמעות או מודעות בבת אחת
הטענה של פרוייד ואחרים האומרת שהאדם מחפש משמעות והסבר לא סותרת את עצם קיום המשמעות כמשאב טבע שהאדם מגלה אותו ולא ממציא אותו, משתמש בו כחומר גלם נקי ומעבד אותו לארוג ולשלב ממנו מארגי מציאות מנטלים ברמות כאלו ואחרות,
כמובן שאם המשמעות היא משאב קיים בטבע היא משאב חיי מודע ומנסה לשכפל את עצמו בצורה הנקייה ביותר על סביבתו, משאב בעל סגוליות מדידה כזאת או אחרת. משאב שמציית לחוקי שרידה בכל מרחב או בכל תבנית בה הוא שורה,
המבניות הפרושה בטבע פורשת לכל צורת "זמן מרחב משמעות" את מימדי העיכוב שלו שאנחנו נוהגים לראות בהם את הזמן מרחב ואופני פעולה, ולכן יש לנו טבע מרובד מדורג היררכי של רמות מודעות הולכות מגביהות ומתכנסות, לכיוון שנקרא לו למעלה, ומתפרטות לכיון שנקרא לו למטה
אדם הבוחר בחירות בכיון למטה , חווה יותר פרוד יותר קשייי קריה, פחות הספקי מימוש פנימי של הרצון שלו, פחות משאבי והרמוניוות חיים, יותר דכאון ופחות סיפוק, עד הגעה למרחבי אפשרויות מצומצים של סבל,
אדם הבוחר בחירות כלפי מעלה, חווה יותר חיבור בין רמות המודעות שלו, יותר השפעה ונקיות בהזרמת הרצון שלו מתוך מרחב האפשריות הרחב המזרים את עצמו במרחב זמן נקיים יותר כחלק משורשי הזמן של המרחבים הנמוכים יותר,
עם יותר סיפוק והתאמה בין הרצונות שלו לבין זרימת ההרמוניות, ומכן פחות סבל בכל רמת ההויה שלו. עד הגעה למה שנקרא נירוונה שהיא שטף של תחושות עונג הממלא כל תא ותא במודעות בגופו מילוי הרצונות שלו בכל הרבדים הפיזים התת הכרתים או אפילו התאיים שלו, זאת כבר דרגה גבוהה של חיבור אבל המסלול קיים,
לחיינו יש משמעות עצומה, המציאות פורשת את עצמה בצורת השונות המתהוות בה, ומזרימות את ההרמוניות הגבוהות במרחב הפרישה שלהן, את אנרגיות ההוויה הקיום והחיים, אנחנו מקרני מציאות, ואמורים להשתכלל ולתרום את חלקנו לאותה זרימת שפע , להעלות את הצורה של הנשמה שלנו את צורת החיים שלנו כצינור שקוף לשפע , להעלות את רמת המציאות המשותפת שלנו ,
להעלות את רמת האיברים אותם אנחנו מהווים ברמות המכנסות של המודעות המאוחדת שלנו, ואת רמת הדרגות האלוהייות שמעלנו, ובמקביל להטיב את רמת הרבדים הנמוכים מאיתנו גם כן, להיות חלק מפרישת הבורא בבריאה באיכות גבוהה אבלוציונית יותר
תהליך זה נקרא אריך אנפין,
אתה יכול לראות את זה כאדם בו תאיו מקדישים את משאבי הרצון וההכרה לשכלול יכולת ההכרה המנטלית והתבונית שלו, להשתלב בצורה הרמונית יותר בפרישת החיים .
החיים לעולם לא נגמרים , והנשמה שלנו היא שאלה שלהם , שאלה של הצורה האבולוציונית במטרה להשתכלל ולעלות כיתה הלאה, או להמשיך להתגלגל מהמקום אותו היא שייכה לעצמה ברמת התאמת הכלים שלה, לכן סולם ההוויה בו הצורות עולות ויורדות כולל גם אותנו וכל חלק בבריאה במסע האבולוציוני הרוחני האלוהי של בריאה בצלם .
היצורים החיים "בקומתם נבראו" האבולוציה סותרת את התנך !
תלוי איך אתה מפרש את מה שאתה קורא בתנך, כל עניין הזמנים בתנך אינו לינארי, התנך לא לוח שנה, מהרגע שאתה מבין שהזמן הוא גם גורם משתנה, אין לך שום אמירה תנכית שסותרת את האבולוציה, את את פרקי הזמן הארוכים אותם היא מתארת, מה גם שכן שאם אנחנו מניחים אבלוציה לא אקראית, אלא מוכוונת השואפת למטרות הקבועות לה בבריאה כל חישוב סדר הזמנים משתנה לחלוטין,
הבעיה היא לא בתנך עצמו ולא באבולוציה עצמה, אלא בפרשנות הלא נכונה של כל אחד מהם , פרשנות שמעמידה אותם בסתירה הדדית, האל כותב את עצמו לא רק בספר אלא בבריאה כולה, לקרוא רק בספר ולהכחיש את הבריאה טעות לקרוא רק בבריאה בלי להתבונן בחוכמה של מעבר שגלומה בספר טעות, להתבונן בשניהם ולחפש את מרחב המפגש נבון יותר
לגבי עניין הזמנים אביא פה ציטוט של מואר יהודי מהרמה הגבוהה ביותר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ציטוט לגבי הגמישות של משאב הזמן
ויש לצין, שכבר נתברר למרי במושגי העיון העליון, שכל תוכן של זמן,,
אפילו המושג של עבר ועתיד בכלל. הוא רק אחד מדרכי התבונה האנושית,
וכלפי גבוה אין כל זה שייך,
על־כן אין מציאות לשום דבר של כח החסר פועל מצד המציאות המוחלטת העליונה.
שהרי כל מה שבכח יוצא הוא אל הפועל בהמשך הזמן. והמשך־הזמן אין שייך כלפי מעלה
ועוד ציטוט משלים ממנו המצביע על מסלול התפתחות בבריאה, מסלול שקבוע לנו בנצח
ככל שהעולם מתפתח, שואף הוא , לחזור לטבעיותו המקורית.
ועוד ציטוט המעיד על היות סולם של דרגות מציאות בעלות סדרי זמן שונים
ממילא אנו יכולים לומר מה שיהיה הוא כבר הוה.
ומי שמקרב את חפצו ומעמקי חייו אל מרום הדבקות האלהית העליונה,
העומדת ברום עולם למעלה מסדר זמנים.
–
לפי אותה המדד, של עילויו נעשים ההבדלים שבין כח לפועל, וממילא עתיד להוה,
קלושים עד שאינם חוצצים כלל,
אנחנו כל כך רחוקים מהבנת היחסיות של הזמן מרחב משמעות,
עד שכל קביעה או חיתוך אמירה, שזה כך או אחרת רחוקה ותסתור כל היבט בממשות
גם לגבי האמירה של שהיצורים החיים נבראו בקומתם:
כל הבריאה נבראה בקומתה, אבל טחו עינינו מראות. ואין זה אומר שאנחנו חשופים לקומתנו,
יש פה תהליך של ברור הצורה, ובניית משאבים מנטלים להכיר את עומקה של הנשמה,
שהרי בפועל כל אחד מאיתנו מחובר במציאות ממש ולא רק באמירה היוצאת ידי חובה, עד לדרגות הגבוהות ביותר שניתן להעלות בהוויה,
מה שסותר את עיננו ונפשנו להכיר בכך בפועל כמו בהכרת המציאות של חיי היום ויום שלנו, הוא העיוורון המנטלי שלנו שמניח שכל מה שיש לפנינו זה מה שהרמה הלוגית שבנו תופסת, וכל הנתפס מעבר הוא מעבר למציאות. העיין שלנו זונה אחרי הכאן והעכשיו המוכר, ומתעלמת מהחיבור הפנימי העמוק המצוי בכל אחד מאיתנו, ובכל נקודה בבריאה
תפקידה של האבולוציה הוא להביא מן הכח אל הפועל, להעלות את הבריאה ברמת סולם ההרמוניה הפרוש בה,
המצב בו אנחנו מייחסים לאבולוציה , מעין פתרון נמוך להבנת המציאות, נובע מהמקום בו בחרה האנושות למקם את התודעה שלה, עולמו של עגל הזהב, רמת מציאות בה כל משאב מצומצם ורווחתו של האחד באה על חשבון השני, מציאות בה מועטה ההרמוניה הגלויה ורב הכאוס. מציאות שדורשת היום הרבה משאבי אמונה לגשר על הפער בתפיסת האל ופרישתו בבריאה
ועוד ציטוט של אותו מואר
הננו באמת חיים באלהים חיים.
וכל פרט של.מחשבה. המברר לנו את מניעת ההשגה האלהית שבמצבנו,
מוכיח לנו את העורון שלנו,