גם המצרים מספרים על יציאת מצרים

גם המצרים מספרים על יציאת-מצרים

כתבת רקע כללית על עבודתו של ד"ר עמנואל וליקובסקי (באדיבות משפחת כוגן-וליקובסקי)

הערה: הכתבה הוכנה לקראת חג הפסח ה'תשע"ד.

מצרים הקדומה היתה אימפריית ענק, שהותירה אחריה פרויקטים אדריכליים אדירים, אוצרות עצומים וידע מדעי. על האימפריה הזו נוחתת שרשרת אסונות בעלי אופי, היקף ועוצמה בלתי רגילים. כתוצאה משרשרת האסונות בורח קהל עצום של עבדים מגבולות האימפריה, ובמרדף אחריהם נספה המלך של הממלכה העתיקה בהתרחשות שלא היתה כמוה מעולם. קבוצת העבדים, המתגבשת לעם, חודרת לארץ כנען אחרי נדודים של ארבעים שנה במדבר, כובשת את ערי כנען הבצורות, ומייסדת תרבות עברית חדשה בארץ ישראל.

אירועי יציאת מצרים היו אירועים קטסטרופליים אדירים, שללא ספק הותירו רושם עמוק על כל עמי האזור, אם לא על עמי העולם כולו. כך נוכל לקרוא מחדש את פסוקי השירה ששרו בני ישראל אחר קריעת ים-סוף:

"שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן…" (שמות טו, יד-טז)

מצרים העתיקה הותירה לנו כמות עצומה של תיעוד כתוב – בפפירוסים, בתחריטי אבן ובעיטורי מקדשים. האין סביר להניח שנוכל למצוא בין כל הפפירוסים, לוחות האבן, והמסורות הכתובות איזה שהם ממצאים שיספרו לנו את סיפור יציאת מצרים מזוויות חדשות? הלא מן הסתם התרחשות כבירה שכזו, המלווה באסונות מזעזעים, הפוגעים באחת האימפריות הדומיננטיות בתבל, הותירה רושם רב על בני התקופה, ואלו, סביר להניח, התייחסו לכך ברשימותיהם ומסורותיהם. האם נוכל לקרוא את חוויותיהם האותנטיות של המצרים עצמם מהקטסטרופה שפקדה את ארצם? האם עמים קדומים נוספים הותירו עדויות על שרשרת הזעזועים שפקדה את האזור?

ננסה במאמר שלפניכם לצאת למסע מרתק סביב העולם כולו, בעקבות חוקר מבריק ונועז שחיפש את העדויות הללו – חיפש, ואחר מאמצים רבים גם מצא, מצא הרבה יותר ממה שציפה למצוא.

תכירו את ד"ר עמנואל וליקובסקי. (1895-1979) איש רחב אופקים ורב פעלים – ציוני נלהב שעסק יחד עם אביו, שמעון וליקובסקי, בקניית אדמות להתיישבות בנגב, ובעריכת קבצים מדעיים בשפה העברית, לשם החייאת השפה. עמנואל וליקובסקי למד רפואה במוסקבה והשתלם בפסיכואנליזה אצל שטקל, תלמידו של פרויד, והיה מראשוני הפסיכואנליטיקאים בארץ – בתל אביב הקטנה של שנות השלושים.

עמנואל וליקובסקי
ד"ר עמנואל וליקובסקי ז"ל (1895-1979)

וליקובסקי, שרצה לנוח מעט מעבודתו כפסיכולוג, ומטבעו היה סקרן ואוטו דידקט, נסע לארצות הברית, על מנת להתמסר למחקר עצמאי על אדיפוס, אחנאתון ומשה – הדמויות המרכזיות בספרו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, וכן על חלומותיו של פרויד עצמו, להם מצא וליקובסקי פשר עקבי, שונה מניתוחיו של החולם עצמו. וליקובסקי ערך מחקר אינטנסיבי בספריות הגדולות בארצות הברית במשך חודשים ארוכים, במהלכם עסק רבות בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של מצרים העתיקה, סביב דמותו של אחנתון, שהיה פרעון מצרי. לאחר חודשים של מחקר מאומץ החליט וליקובסקי לשוב עם משפחתו לארץ, אלא שבאופן כמעט לא מוסבר, ממש ברגע האחרון, אחר שסיימו לארוז את חפציהם ורכשו כרטיסים להפלגה, שכנע אותם ידיד להישאר עוד מספר שבועות בארצות הברית לשם ליטוש המחקר והבאתו לדפוס. וליקובסקי השתכנע – וכאן חל מפנה בחייו.

וליקובסקי הבחין באקראי, תוך כדי שיחה עם ידיד על ים המלח, כי בתקופת האבות מתואר איזור ים המלח בתנ"ך כמישור פורה "וירא את ככר הירדן כי כולה משקה", בו שכנה העיר סדום. לאחר מכן נהפכה סדום וכוסתה גופרית ומלח. אך לא נזכר שנוצר שינוי מרחיק לכת במבנה הגיאולוגי של האזור. לאחר כמה מאות שנים, כשנכנסו בני ישראל לארץ מדובר כבר על "ים המלח" המצוי היכן שהיה אותו עמק פורה מאות שנים קודם לכן. מתי אם כן שקע איזור סדום, הוצף, והפך לים? וליקובסקי הניח שהדבר התרחש כחלק משרשרת זעזועי טבע אדירים שפקדו את האזור במהלך יציאת מצרים.

בתנ"ך כתוב שחלק מניסי יציאת מצרים התרחשו בסיוע איתני הטבע, כמו "ורוח הקדים נשאה את הארבה", או "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה". אכן רבים מאירועי יציאת מצרים מרמזים על זעזועי טבע גדולים ומקיפים שהיוו סיבה ישירה או עקיפה להתהוותם – גלי חום גרמו לשרצים להתרבות באופן בלתי מבוקר (מכות כינים, צפרדע וארבה), שינויים קיצוניים בתנאי המחיה גרמו לנדידה המונית של חיות בר מהמדבריות אל הערים המיושבות (מכת ערוב), סופות עזות יצרו מערבולות אבק סמיכות שהחשיכו את אור השמש באופן שניתן היה 'למשש את החושך' (מכת חושך), ולבסוף – ים סוף נקרע וקרקעיתו נחשפה, למען העם היוצא ממצרים. וליקובסקי הבחין כי גם בכיבושי יהושע את הארץ, כחמישים שנה לאחר מכן, מתואר הקרב המפורסם בגבעון, בו קרא יהושע "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" והשמש עמדה מלכת, ובמילים אחרות – סיבוב כדור הארץ סביב צירו נעצר, שם גם כתוב "וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים" (יהושע, י , 11-12) – ללא ספק התרחשות קטסטרופלית.

וליקובסקי השתכנע שבתקופת יציאת מצרים התרחשה שרשרת ארוכה וקשה של זעזועים רב מערכתיים בסדרי העולם. תובנה זו הביאה אותו לצאת לסיור ניסיוני בארכיונים של התרבות האנושית הכתובה, במטרה למצוא איזה שהם עדויות או רמזים לזעזועי טבע גדולים בזמנים היסטוריים. הסיור התפתח, התרחב והפך למסע ארוך, מסע שהאריך את שהותו בארצות הברית, בה תכנן לשהות רק עוד שבועיים, לעשרות שנות מחקר מאומץ בהם כמעט ושכח את מחקרו המקורי לשמו הגיע.

וליקובסקי החל לעבור על תרגומים של טקסטים מצריים קדומים, מתוך תקווה למצוא עדות מצרית לתהפוכת הטבע הגדולה. תקוותו לא נכזבה: טקסט שנמצא על פפירוס מצרי, המכונה "פפירוס איפואר" (על שם החכם המצרי שכתב אותו), נשמע בהחלט כתיאור של שרשרת אסונות גדולים הפוקדים את האימפריה הקדומה.

פפירוס איפוור- עדות מצרית לסיפור מכות מצרים?
התמונה באדיבות אתר ויקישיבה.

לאחר בחינת הטקסט הסתבר לוליקובסקי המופתע שהוא מצא הרבה יותר ממה שחיפש – אסונות הטבע שתועדו בפפירוס הקבילו כמעט בדיוק לעשרת המכות המקראיות! למשל:

  • בספר שמות: "והיה דם בכל ארץ מצרים", "ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם", "כי לא יכלו לשתות מים מן היאור". בפפירוס: "מגפה בכל הארץ, דם בכל מקום" "הנהר הוא דם", "אנשים נרתעים מלטעום – בני אדם צמאים למים".
  •  בספר שמות: "ואת כל עשב השדה היכה הברד ואת כל עץ השדה שיבר". בפפירוס: "עצים הושחתו, אין למצוא פרי, גם לא ירק", "אבוי, התבואה נכחדה בכל מקום",
  •  בספר שמות: "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים". בפפירוס: "הארץ בלי אור".
  •  בספר שמות: "ותהלך אש ארצה". בפפירוס: "שערים, עמודים וחומות היו למאכולת אש".
  • בספר שמות: "ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצרים כי אין בית אשר אין שם מת". בפפירוס: "בכל מקום נמצא קובר אחיו באדמה" "אנחות מלאו את הארץ, אנחות, קינה ומספד".

וליקובסקי הנרגש הבין שהוא אוחז בעדות נדירה ומרתקת המספרת בגוף ראשון על עשרת המכות מהצד המצרי! תיאור עשר המכות במקרא ותיאור האסונות בפפירוס דומים כל כך, שכאשר שלח וליקובסקי את שני הטקסטים לאגיפטולוג (חוקר מצרים העתיקה) הבריטי הידוע ג'ון גארסטאנג, הוא העלה את הסברה שהפפירוס אינו אלא העתק מספר שמות…

וליקובסקי המעודד המשיך בחיפושיו ומצא עוד עדויות מצריות לאסונות כבדים שפקדו את מצרים העתיקה, כולם דומים במידה זו או אחרת לתיאורים המקראיים. למשל, כך נכתב בטקסט מצרי שהיה חרוט בכתב הירוגליפים על אבן שחם שנתגלתה באל-עריש:

"איש לא עזב את הארמון במשך תשעה ימים, ובמשך תשעה ימים אלו של תהפוכות טבע, השתוללה סופה כזו שגם בני האדם וגם האלים לא יכלו לראות איש את פני היושב לידו" מזכיר כמובן את מכת החושך שארכה על פי הכתוב שלושה ימים, ועל פי חז"ל שבעה ימים, בהם "לא ראו איש את אחיו".

בהמשך הטקסט מאבן השחם המצרית נמצא תיאור מדהים של טביעת פרעה בים סוף ב"פי החירות", ממש כמתואר בספר שמות (יד, ב), שקריעת הים וטביעת המצרים ארעה במקום המכונה "פי החירות". כך כתוב שם:

"ויהי כאשר נלחם הוד מלכותו… בעושי הרשע באגם זה, הוא 'מקום המערבולת', לא גברו עושי הרשע על הוד מלכותו. הוד מלכותו זינק לתוך המקום הנקרא 'מקום המערבולת'… הוד מעלתו—(חסרות מילים)—מוצא במקום זה הנקרא פי חירותי".

שם המקום "פי החירות" מוזכר פעם אחת בלבד בתנ"ך ורק פעם אחת בטקסטים המצריים – בשניהם בהקשר זה.

בכך כבש וליקובסקי את היעד הראשון שהציב לעצמו – הוא אכן מצא עדויות מצריות לאירועי מכות ויציאת-מצרים המתוארים בתנ"ך.

אך בעיה קשה העיבה על תגליתו המרגשת: התיארוך המאוחר ביותר שניתן לייחס לפפירוס, כמו גם לאבן השחם מאל עריש, על פי הכרונולוגיה המצרית המקובלת, הוא סוף "הממלכה התיכונה" במצרים, זמן שנחשב מוקדם בכמה מאות שנים לתאריך המוקדם ביותר האפשרי עבור יציאת מצרים.

וליקובסקי, שהדמיון המדהים בין הטקסטים הקדומים לבין התיאור המקראי שכנע אותו, הרשה לעצמו להניח שאלו אכן תיאורים מזמן יציאת מצרים, וכי הכרונולוגיה המצרית המקובלת מוטעית. לשם בחינת הטענה הוא סנכרן את ההיסטוריה המצרית עם הישראלית כך שזמנו של הפפירוס יקביל לזמן יציאת מצרים וחיפש התאמות נוספות. ואכן, כאשר הותאמו הכרונולוגיות באופן כזה הראו קורות שני העמים התאמה לאורך למעלה מאלף שנים!

הניסוי המהפכני שערך וליקובסקי, לתארך מחדש את הכרונולוגיה המצרית לפי אירועי התנ"ך, הניב תוך זמן קצר עוד ממצאים מרגשים רבים, ומסעו של וליקובסקי נעשה ארוך ומעניין יותר ויותר.

למשל:

בספר מלכים מתואר ביקורה של מלכת שבא אצל המלך שלמה. בין החוקרים היה ויכוח באיזו ארץ משלה אותה מלכת-שבא האם מתימן או מאתיופיה. יוספיוס פלביוס בספרו "קדמוניות היהודים" כתב שמלכת שבא "מלכה על מצרים ועל כוש".

כאשר סינכרן וליקובסקי את ההיסטוריה הישראלית עם המצרית בהתאם להשערתו שיש לקצר את הכרונולוגיה המצרית כך שזמן פפירוס איפואר יתאים לזמן יציאת מצרים, חישב ומצא שבזמן שמלך שלמה בארץ ישראל, אכן מלכה במצרים מלכה (בשם חאתשפסות), תופעה די נדירה בשושלות הפרעונים.

סקרנותו של וליקובסקי ניצתה שוב: האם חאתשפסות היא מלכת שבא המפורסמת? ואם כן, האם נוכל למצוא תיעוד מצרי למסעה של חאתשפסות לארץ ישראל?

וליקובסקי שב לחפש בין מדפי הכתבים המצריים, ושוב מצא הרבה יותר ממה שציפה: בתנ"ך מסופר בהרחבה על החלפת המתנות בין שלמה המלך לבין מלכת שבא, ובדרום מצרים, על הגדה המערבית של הנילוס מול העיר לוקסור, נמצאו חקוקים תבליטים המתארים מסע של המכה חאתשפסות לארץ זרה, ומעליהם חקוק בכתב חרטומים:

"הטענת ספינות המשא בשפע מפלאי ארץ פונת, בכל מיני העץ הטוב של 'הארץ הקדושה'… בשנהב טהור, בזהב ירקרק מארץ אמו… בקופי באבון… לא היה מלך שקיבל כדברים האלה מאז היות העולם". (ניתן לראות צילומים של תבליטי חאתשפסות, בספרו של וליקובסקי "תקופות בתוהו – ישראל ומצרים").

ממש אותם דברים יקרים שבאותו פרק בתנ"ך בו מתואר ביקורה של מלכת שבא 
 מוזכרים כעושרו של שלמה :

"כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם, אחת לשלוש שנים תבוא אני תרשיש נושאת זהב, וכסף שנהבים וקופים…"

את רשימת ההקבלות הארוכה שמצא וליקובסקי בין התיעוד בתנ"ך לממצאים במצרים לאורך דורות רבים, לא נוכל להביא במסגרת זו, מי שמעוניין לפגוש את התיעוד ההיסטורי כמובא בתנ"ך גם בתעודות מצריות, מוזמן להצטרף למסעו המלא של וליקובסקי בספרו "תקופות בתוהו – ישראל ומצרים", ובאתר העוסק בספריו: http://www.velikovsky.net/

וליקובסקי לא הסתפק באפיק זה של המחקר. הוא שיער שתהפוכות טבע אדירות כפי שמתוארות בתנ"ך, וכפי שבאות לידי ביטוי בתעודות המצריות, צריכות היו לתת את רישומן גם בארצות אחרות. וליקובסקי לא הסתער סתם על מדפי הספרים לקרוא מכל הבא ליד, הוא עבד על פי הגיון. ראשית חשב, איזה מאורע, מבין המאורעות הרבים המתועדים בתנ"ך אמור היה להיות בעל ההיקף הרחב ביותר?

המאורע שנבחר על ידו היה נס עצירת השמש ליהושע בגבעון. בתנ"ך מסופר שהשמש והירח עמדו במקומם משך "יום תמים". עצירת השמש היא אירוע המשפיע כמובן על כל חלקי כדור הארץ. אם בעמק איילון עצרה השמש מלכת והיום התארך פי שניים, פירושו של דבר שכדור הארץ עצר מלכת. ליתר דיוק, וליקובסקי העדיף את ההבנה שלא נעצר סיבוב כדור הארץ לגמרי, מה שיכול היה, להחריב את כל פני האדמה, אלא שציר הסיבוב הוטה. הטיית ציר הסיבוב, עלולה על פי חישובים שונים, ליצור אפקט הנראה כהאטת השמש, או אף עצירתה.

וליקובסקי עשה חשבון פשוט: אם בעמק אילון, בחצי הכדור המזרחי עמדה השמש ברקיע, והיום התארך פי שניים, אזי בחצי כדור-הארץ המערבי באותה עת היתה זריחת השמש צריכה להתעכב, כך שהלילה יתארך פי שניים. לא לחינם בחר וליקובסקי בחצי כדור-הארץ המערבי ביבשת אמריקה. ביבשת זו שכנו בתקופת יציאת מצרים אבות אבותיהם של האינדיאנים. הללו ידעו כבר באותה עת קרוא וכתוב, חיו בשבטים מתורבתים ברמה זו או אחרת, ויחד עם זאת היו מנותקים נתק מוחלט מהנעשה בשאר חלקי העולם, כך שאין לטעון כי מסורותיהם העתיקות הושפעו מסיפורי התנ"ך.

גם הפעם נמצאה הנחתו של וליקובסקי נכונה: הוא החל לעבור על רשימותיהם הרבות והלא כל כך נחקרות של השבטים האינדיאנים השונים, ושוב מצא ממש את מה שחיפש:

מסורות אינדיאניות ממקסיקו אכן מספרות על תהפוכת טבע בה האור נמנע מהעולם והלילה לא נגמר זמן רב. מסורות באיזורים אחרים של היבשת מספרות אף הן על אירוע בו עלתה השמש רק מעט מעל האופק ועצרה שם, יחד איתה עצר גם הירח… מסורות נוספות סיפרו ש-52 שנה קודם לאירוע עצירת השמש היתה תהפוכת טבע עצומה שהקיפה את העולם כולו. בין יציאת מצרים, שעל פי וליקובסקי היתה מלווה בתהפוכות טבע אדירות, לבין עצירת השמש ליהושע, מפרידים 40 שנות נדודים במדבר, וכמה שנים של כיבוש ערי כנען. על פי המסורת הישראלית ארך כיבוש הארץ על ידי יהושע 14 שנה ואירוע עצירת השמש התרחש כחלק ממהלך הכיבוש, לפיכך סביר שאכן עברו 52 שנה בין זעזועי יציאת מצרים לבין זעזוע עצירת השמש בגבעון, ממש כפי שמספרת המסורת האינדיאנית.

ממצאים אלה היו רק הפתיח שסימן לוליקובסקי שהוא צועד בדרך הנכונה. כהרגלו, המשיך במשך חודשים ושנים לקרוא וללקט אחת לאחת מסורות ועדויות מכל תרבויות העולם העתיק. הוא גמע כתבים ותעודות עתיקות מסין, מיפן, ממדבר ערב, מבבל, מאשור ומכל תרבות עתיקה שהותירה חומרים כתובים נגישים, ופסיפס הממצאים העשיר שמצא אכן העיד כי בכל קצוות תבל, בכל התרבויות ובכל גווני הקשת האנושית חוזרים על עצמם אותם הסיפורים על חושך לא טבעי, על שמש שלא זורחת או לא שוקעת, ועל נחשולים עצומים המתפרצים מן הים ושוטפים את היבשה. שמועות וסיפורים שנטו תמיד להתייחס אליהן כאל לא יותר מאשר מטאפורות או אגדות, אך וליקובסקי מראה שבכל העולם, בתרבויות שלא שמעו זו על זו מעולם חוזרים אותם הסיפורים, וביחס לאותן תקופות.

וליקובסקי עשה כברת דרך גדולה במסעו המיוחד – מסע אליו יצא בלי מפה ובלי מורי דרך, מצויד רק במצפן ההיגיון החד. וליקובסקי לא הלך בתלם, הוא לא הניח למחקריו להיות סיכום משופר של מה שהגו קודמיו, הוא העז לשאול שאלות ולהסיק מסקנות באופן משוחרר וכך הגיע לשלל הממצאים המרהיב שאסף. הממסד המדעי מסרב להכיר במחקריו – הם יותר מדי שונים ויותר מדי משנים את כל התמונה בבת אחת, אך מי שקורא בספריו (רבים ממתנגדיו של וליקובסקי התגאו בכך שאפילו לא קראו את ספריו, בהיותם כה בטוחים שין להם בסיס…) מתקשה שלא להשתכנע מן הביסוס הרחב ומן ההיגיון שבטענותיו.

האם יקום יום אחד ממשיך למפעלו של וליקובסקי? האם יהיה מי שיעז להמשיך את מסעו? האם נזכה לעוד דרישות שלום מעברינו הרחוק? ימים יגידו…

באתר http://www.velikovsky.net/ שהקימה שולמית, בתו של עמנואל וליקובסקי, מרוכז עוד חומר רב על ספריו ומאמריו של וליקובסקי וכן תגובות מפורטות לבעיות ארכאולוגיות עדכניות.

לחץ כאן כדי לחזור לדף פרוייקט וליקובסקי